2

איך להשתחרר מטריגר מרכזי שגורם לך לסבול?

איך להשתחרר מטריגר מרכזי שגורם לך לסבול?

פשוט לי עם רלי - איך לשחרר טריגר מרכזי הגורם לסבל?כולנו מכירים אנשים מדהימים בעלי יכולות, ידע וכישורים שמרגישים תקועים או חסומים ולא מסוגלים לשנות את מצבם, ואולי אתם אפילו מזדהים איתם. מצאתי שבין שלל הסיבות האפשריות לכך מצוי מקור שהוא די מרכזי ומוביל והוא –  ההשוואה.

בכל תחום, נושא או מעגל בחיינו, אנו נמצא אנשים שהם מובילי דרך, בעלי ידע רב ומקצועי ובעלי יוזמה המשיגים תוצאות רבות ומרשימות בהיקף פעילותם, הכנסותיהם או באיך שחייהם נראים. הדבר הנפלא הוא, שהם אכן מהווים מקור השראה למה שאפשרי ויכול להתקיים במציאות גם עבורנו.

כולנו זקוקים למקורות של השראה כדי לשאוף גבוה ורחוק יותר, ללמוד מהידע והכלים שלהם, כדי להתקדם במעלה סולם ההתפתחות האישי שלנו. יחד עם זאת, אם אנו לא נזהרים, אנו יכולים ללכת לאיבוד, תרתי משמע. ההשראה הופכת לקנאה מצד אחד או למרוץ עכברים מצד שני, עד שלא נותרת הקשבה אמתית לעצמנו.

אחד הגורמים העיקריים שמעוררים קונפליקט ומאבק פנימי ויוצרים שיפוט, ביקורת ואי-שקט הוא הפער בין ההקשבה לזמן, לקצב ולבשלות האישית שלי לעומת מה שאחרים עושים או למה שהם השיגו. הרי אם לא היה לנו מקור להשוואה, אם היינו חיים על אי בודד, היינו רק מקשיבים לקצב האישי שלנו ואז לא הייתה לנו שום מחלוקת בכלל. הכול היה זורם בקצב טבעי משלו בדיוק כמו שלפרח או לעונות השנה יש זמן וקצב טבעי משלהם.

אך אנו לא חיים על אי בודד ויתרה מזאת, אנו חיים בעידן טכנולוגי שמתקדם בקצב מ-ט-ו-ר-ף. כמעט מידי יום שומעים על עוד שיטה חדשה ועוד כלי חדש ועוד תיאוריה חדשה ועוד מוצרי צריכה, שמתעדכנים ועוד לא הספקנו לחדש את מה שכבר יצא קודם…. מרוץ בלתי נדלה שלהספיק…

המדיה שמפגיזה במסרי צרכנות אינסופיים ומולקולות הקרינה, הנפלטים מתוך המכשירים והאנטנות שמקיפים אותנו מכל עבר, מפעילים עלינו מכבש אנרגטי ופיזי, שגורמים לנו לאבד את המצפן הפנימי ולרוץ ללא הרף לדבר הבא. אין עצירה להתבוננות אמתית או הקשבה לקצב שלנו. אני לא שם, אני לא קיים. הדגש מושם עליהם ולא עלי. הרי, אם הם הצליחו ולהם הולך, הם בטח יודעים, אז מה איתי? אני חייב לרצות להגיע לשם, לצרוך את מה שהם צורכים, לעשות את מה שהם עושים כדי לקבל את מה שהם קיבלו.

מוש בן ארי - יה

מצד אחד יש לנו רצון להשתייך, להיות איפה שכולם נמצאים, רק לא להיגרר מאחור, רק לא להיות זנב לאריות, לנסות גם להגיע לטופ, אך מצד שני, אם אנו מאבדים את ההקשבה לעצמנו, למה שנכון לנו, לקצב שלנו ואנו רק מתבוננים החוצה ומשווים את עצמנו לאיפה אני נמצא לעומת האחרים, אנו עלולים ליפול לאחד או לשני הדברים הבאים:

  1. הנמכה של עצמנו – אם אחרים הספיקו והצליחו, אז אנו לעומתם לא מספיק טובים, לא מספיק שווים, לא מספיק מוצלחים, לא מספיק יודעים או מסוגלים. תחושת הכשלון מתעצמת. מי אני בכלל לעומתם? במקום שזה יהווה מקור להשראה ולעשייה, זה מעורר קנאה ושיתוק.
  2. אנו נשאבים למירוץ מטורף וקופצים מדבר לדבר וחושבים שאם רק אלמד את מה שהוא יודע, אם רק נהיה חלק מהקהילה הזו ואעשה את מה שהוא עושה, אז זה יצליח גם לי. אנחנו לא עוצרים לבדוק אם זה בכלל מתאים לנו, האם זה התדר שאתו אנו רוצים לעבוד, האם זו הדרך שמשרתת את האמת הפנימית שלנו. אנחנו נגררים אחרי העדר ולא עוצרים לרגע לבדוק. פוחדים לפספס, פוחדים לא לדעת משהו שכולם יודעים או מדברים עליו. פוחדים להיות יוצאי דופן, להישאר מאחור.

 

לטכנולוגיה ולקדמה יש תפקיד וערך חשוב בחברה האנושית וטוב שכך, אך יש לזכור לא ללכת איתה לאבדון. רובנו, זה מה שאנחנו עושים. לא עוצרים לבדוק באמת. נעים מכוח האינרציה ורצים לדבר הבא. זה לא מה שיביא לנו את הסיפוק האמיתי. הסיפוק יחזיק לרגע בגלל תחושת ההישג, אך מיד נרצה את הדבר הבא. אם אנחנו לא פועלים מתוך השליחות והאמת הפנימית שלנו קודם, מתוך הקשבה לרצונות האמתיים שלנו, אנו נהיה רק חיקויים של אחרים. לא נהיה באמת אותנטיים.

מאוד חשוב שיהיו לנו מקורות השראה ללמידה והתוויית דרך, אז נשאלת השאלה –  איך לא הולכים לאיבוד ועדיין נשארים נאמנים לאמת הפנימית שלנו?

מה עושים?

מילת המפתח היא התבוננות ולא השוואה:

התבוננות – כשאנו נתקלים במשהו שמסקרן אותנו: אדם כלשהו, ידע, כלי, מכשיר… קחו קודם כל כמה נשימות עמוקות להחזיר את הפוקוס פנימה אליכם ואז – זה המקום להתבונן על האדם, הידע, הכלים, השיטה שמוצגים לפניכם לא מתוך לחץ, היסטריה, דחיפות וחוסר דחיית סיפוקים או פחד שנחמיץ, אלא נתבונן כשאנו שקולים, אובייקטיביים ובוחנים כמו עיתונאי שמדווח מהשטח הרואה את כל הדקויות והפרטים. בהתבוננות כזו, אנו קשובים לעצמנו ולאמת הפנימית שלנו. המיקוד הוא בנו ולא בהם. כך יש לנו יכולת גבוהה יותר של בחירה לבדוק מה לקחת ומה לא. אנו פחות מופעלים רגשית מהפחדים, אלא מחוברים יותר לקול הפנימי ולרצונות האמתיים שלנו. אם זה נועד להיות חלק מהדרך שלנו, אנו נרגיש ונדע זאת בתוכנו, כי נפעל מתוך השקט הפנימי שלנו.

השוואות – כשנקודת המוצא שלנו היא השוואה בין מה שהאחר השיג, יודע, הצליח לעומתי, הפחדים משתלטים עלינו ויוצרים תחושת חסר שמבקשת להתמלא. כאן נכנסים קולות רבים של שיפוט, פחדים, ביקורת, אי-שקט. קשה לנו לוותר ולא להיות שם. אם רק נדע את מה שהוא יודע, אם רק נעשה את מה שהוא עושה…אנו לא נוכחים בתוכנו אלא מרוכזים באחר. המיקוד משתנה. אנו יכולים למצוא את עצמנו רצים אחרי מה שכולם עושים ונשארים באותו המקום, כי לא באמת היינו מחוברים לעצמנו. האחר לא הגיע כדי למלא רצון אמתי שלנו ולכן התחברנו אליו, אלא הגענו אנו אליו בעקבות תחושת חסר, שהוא יצר אצלנו.

אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון “מחמיצה” הרבה אירועים גרנדיוזיים וזה מרגיש כאילו כולם נוהרים אליהם כמו ההגעה של “הזאב מוולסטריט” או קמפיין “שיווק השותפים” שעף כרגע כמו טיל, אך אני כל כך מלאה ביצירות הנובעות ממני ובחיבור לאמת הפנימית שלי, שאני יודעת שהכול מדויק. אני מרשה לעצמי להתבונן ולבדוק מה נכון לי באמת בזה הרגע, ולשחרר את קולות של השוואה, שלא משרתים אותי וגורמים לסבל מיותר.

על מנת לחזק את קולות ההקשבה וההתבוננות שלך ולהתחבר לקול הפנימי שלך, שיודע בדיוק מה נכון לך כעת, מזמינה אותך באהבה לקורס הקרוב של “פשוט לתקשר פשוט”.

לחיי ההתבוננות שבדרך

תודה שנכחתם בסבלנות ובהכלה של ידע זה.

אם אהבתם – לחצו לייק ו/או שתפו,

ואם אתם רוצים לחוות דעה,

אשמח לתגובות/הארות/פרגון שלכם

שלכם,

רלי

נא ללחוץ כאן כדי להגיב להלן 2 תגובות
סופיה עשור - 18 באפריל 2016

רלי יקירתי ממש מדוייק, ההקשבה וההתבוננות הפנימית שלי מאפשרת לי לעיתים קרובות להישאר במקום הערצה בלי לעשות כלום, כיוון שאני שלמה עם מי שאני ולאן שהגעתי, וישנם מיקרים שאני דואפת להגיע למקום דל האחר מתוך מודעות שהתעוררה אצלי לצורך שלי.

הגיבי
רלי
רלי - 19 באפריל 2016

נפלא יקרה, גם התגובה שלך מדויקת. תודה על השיקוף. רק ההחזרה של המיקוד אלינו יכול לשחרר אותנו מהסבל שההשוואה יוצרת. שנמשיך ללכת בדרך ההקשבה והחופש לבחור באמת את מה שנכון לנו.

הגיבי

הגיבי

הגדלת טקסט
ניגודיות