הזמנה לחיים

אוריה מאונטיין דרימר מתוך “ההזמנה”

“לא מעניין אותי ממה אתם מתפרנסים.

 אני רוצה לדעת למה אתם משתוקקים עד כאב, ואם אתם מעיזים לחלום על היענות לכמיהות לבכם.

לא מעניין אותי בני כמה אתם.

אני רוצה לדעת אם תעזו להשתטות למען האהבה, למען החלום שלכם, למען הרפתקת החיים.

לא מעניין אותי אילו כוכבי לכת קובעים את מקום הירח שלכם.

אני רוצה לדעת אם נגעתם בלב צערכם. אם הבגידות שבגדו בכם החיים, פתחו אתכם או שהצטמקתם והתכנסתם מפחד להיפגע שוב.

אני רוצה לדעת אם תוכלו להישאר עם כאב שלי או שלכם, בלי לזוז כדי להחביא אותו או לטשטש אותו או לקבע אותו.

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים לחוות שמחה שלי או שלכם.

אם אתם יכולים לרקוד בפראות ולתת לשכרון החושים למלא אתכם עד קצות אצבעות הידיים והרגליים, בלי להזהיר אותנו לשמור על עצמנו. להיות מציאותיים, לזכור את מגבלותינו כבני אדם.

לא מעניין אותי אם הסיפורים שאתם מספרים לי אמיתיים.

אני רוצה לדעת אם אתם מסוגלים לאכזב מישהו אחר, כדי להיות נאמנים לעצמכם.

אם אתם יכולים לשאת את האשמות הבגידה ולא לבגוד בנשמתכם שלכם.

אני רוצה לדעת אם תוכלו להבחין ביופי גם כאשר אינו נעים לעין, בכל יום, ואם נוכחותו יכולה להיות עבורכם מקור חיים.

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים לחיות עם כישלון שלכם ושלי, ועדיין לעמוד על שפת האגם ולצעוק לעבר אורו הכסוף של הירח המלא: “כן!”.

לא מעניין אותי לדעת היכן אתם גרים או כמה כסף יש לכם.

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים לקום אחרי לילה של יגון ושל יאוש, סחוטים ומוכים עד העצם, ולעשות מה שצריך כדי להאכיל את הילדים.

לא מעניין אותי את מי אתם מכירים או כיצד הגעתם לכאן.

אני רוצה לדעת אם תעמדו במרכז האש איתי ולא תירתעו.

לא מעניין אותי איפה או מה או עם מי למדתם.

אני רוצה לדעת מה מקיים אתכם, מבפנים, כשכל השאר קורס.

אני רוצה לדעת אם אתם יכולים להיות לבד עם עצמכם, ואם אתם באמת אוהבים את חברת עצמכם ברגעים ריקים”.