המסע

לא ידוע

האמת שלא תכננתי לצאת למסע בתקופה זו של השנה, ואף על פי כן, פתאום מצאתי את עצמי אורז מזוודה בחיפזון. המסע הזה הולך להיות לא נעים, וידעתי מראש ששום דבר טוב לא יצמח מזה.

אני מדבר על מסע רגשי האשמה השנתי שלי. הכנתי לי כרטיסי טיסה בחברת התעופה אילו רק יכולתי… זו היתה טיסה מאוד קצרה. היתה לי מזוודה אחת עמוסה, שלא שלחתי כמטען, אלא העדפתי להחזיקה צמוד אלי לאורך כל הדרך. היא היתה עמוסה באלפי זכרונות של מה שהיה יכול להיות אילו רק… אף אחד לא קיבל את פניי בשדה התעופה הבינלאומי של עיר החרטה. אני אומר בינלאומי כי לעיר המדכאת הזו הגיעו אנשים מכל קצוות תבל.

כשנרשמתי בדלפק הקבלה במלון המפלט האחרון, שמתי לב כי עומד להתקיים שם האירוע הגדול של השנה, מסיבת הרחמים השנתית. כמובן שלא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד אירוע חשוב שכזה. הרבה מאוד מאזרחיה הנכבדים של עיר החרטה יהיו שם לחגוג את הערב הזה. קודם כל תהיה משפחת עשיתי, אחר כך משפחת הייתי צריך לעשות הענפה, וכמובן משפחות אילו עשיתי ואילו רק יכולתי. אחר כך תבוא משפחת היה לי, ואתם בטח מכירים את משפחת רצון על כל שלוחותיה. כמובן שגם ההזדמנויות תהיינה אורחות כבוד שם, אלו המוחמצות ואלו המופסדות.

המשפחה הכי גדולה שם תהיה משפחת האתמול, בניה רבים מספור אבל לכל אחד ואחד מהם יש את הסיפור העצוב שלו. אחר כך יגיעו החלומות המנופצים ויעשו כניסה מפוארת, ואז יגיע תורם של זו אשמתם לענג אותנו בסיפורים (תירוצים) המרתקים על איך ומדוע באו הכישלונות בחיים. כל אחד מסיפוריהם יזכה לתשואות רמות מצד אל תאשימו אותי  ומצד לא יכולתי לעשות דבר.

טוב, כדי לקצר את הסיפור – הלכתי למסיבת הדיכאון הזו בידיעה ברורה שלא תצמח לי שום טובה ממנה. וכרגיל, כמו תמיד, יצאתי משם מדוכא ומתוסכל. אבל כשחשבתי על סיפורי הכישלונות שהובאו מהעבר, עלה בדעתי שאת כל המסע הזה, וכל מסיבת הרחמים העצמיים הזאת יכולתי עצמי לבטל במו-ידיי. פתאום התחוור לי שלא ממש היה צורך שאהיה שם. אני לא חייב להיות מדוכא. דבר אחד זמזם לי בראש ולא הפסיק להתנגן בו:

אם אתה מתכנן מסע לעיר החרטה, התחרט מייד. בטל את הזמנותייך כבר עכשיו ומייד. תחת זאת, הזמן לך כרטיסים למקום חלופי שנקרא להתחיל מחדש. בעיניי, המקום הזה כל כך מצא חן שעשיתי אותו למקום מגוריי הקבוע. השכנים שלי אני סולח לעצמי בבית מימין, והתחלות חדשות בבית משמאל, עוזרים לי מאוד. דרך אגב, כאן אתה לא צריך להיסחב עם מזוודות כבדות. המטען יורד מעל כתפייך תכף כשאתה מגיע הנה, כמו אבן ענקית שיורדת לך מהלב. אני מאחל לך הצלחה במציאת הדרך אל העיר הזאת. אם תמצא אותה – והיא הרי בלבך פנימה – חפש אותי. אני גר ברחוב אני יכול לעשות זאת.