הפרה הרזה
הפרה הרזה
סיפור המיוחס לבעל שם טוב
הבעש”ט יצא עם חסידיו לסיור בעיירות פולין. לכל מקום שאליו הגיעו אירחו אותם מכובדי העיירה. כאשר נכנסו לאחת העיירות, ביקש הבעש”ט להסב לצהריים אצל משפחה מסוימת. חסידיו נגשו לבית המשפחה ומצאו משפחה ענייה ודלה. “לכבוד הוא לי לארח את הרב וחסידיו בביתי, ואולם חשש בלבי כי לא יהיה לי במה להסעיד את אורחי”, השיב אבי המשפחה.
הגיעה הפמליה לביתה הדל של המשפחה ונתקבלה בסבר פנים יפות, ואולם אוכל אין. התנצל האיש העני בפני הרב, “המזווה ריק ואפילו אוכל לילדי אין בנמצא”. “כשנכנסנו”, ענה לו הרב, “ראיתי בחצר פרה”. “אמת, נכון הדבר”, השיב העני, “כלום ראית עד כמה רזה ושדופה היא? בקושי מניבה כוס חלב ליום…”.“אם כך, שחט אותה ונתענג על בשרה”, ציווה הרב. שחט העני את פרתו, והרב ופמלייתו סעדו את לבם בבשר הפרה הרזה. בתום הארוחה קם הרב משולחן הסעודה והורה לפמלייתו ללא מילים להמשיך בדרך.
חלפו שלוש שנים. הרב ופמלייתו ערכו שוב סיור בעיירה. בהגיעם לגשר צר התקרבה לעברם כרכרה מפוארת. שיירת הרב זזה לצדי הדרך, ולנגד עיניהם הנדהמות חלפה כרכרה רתומה לשישה סוסים ובה בני המשפחה הענייה כשהם לבושים במחלצות פאר.
“האין זו המשפחה הענייה עם הפרה הרזה?” שאלו החסידים.
“אכן כך”, השיב הרב.
“וכיצד קרה כדבר הזה?”
“אהה”, ענה הרב, “כל שנדרש היה לסלק את הפרה הרזה שהפריעה בדרכם”.
לרוב, כל הקשיים שאנו חווים עכשיו נועדו, על מנת שנסלק מדרכנו את הפרות הרזות, שמפריעות לנו לראות את השפע הממתין לנו…
תגובות
הפרה הרזה — אין תגובות
HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>