הצפרדע בבאר

מיוחס לאושו

בבאר קטנה, באזור לא רחוק מהים, חיה לה צפרדע ירוקה וגדולה.

היא נולדה שם, ומעולם, אפילו לא ליום אחד, לא יצאה ממנה.

היא לא ידעה דבר על העולם שבחוץ, אך החשיבה את עצמה כצפרדע חכמה במיוחד.

היא ניזונה מהתולעים שחיו שם, ומהחרקים שהזדמנו לעוף פנימה.

יום אחד כשנהנתה הצפרדע מנמנום נעים, נפלה פנימה בקול גדול, קרפדה מן הים.

היא פקחה את עיניה וחשבה, שחרק גדול נפל פנימה וכבר הייתה מוכנה לזינוק,

אך רבה הייתה הפתעתה כשהביטה שוב.

"או אלי הטוב" אמרה הצפרדע לעצמה, "זאת נראית כמו צפרדע למרות שאין היא ירוקה כמוני".

היא לא רצתה להצטייר כמי שפוחדת ולכן אמרה בקול מלא בטחון: "הי, מי את?"

"נוכרייה אני", ענתה הקרפדה מהים.

"אני רואה, וכדאי שתגידי לי איזה עניין יש לך כאן".

"ובכן יקירתי, לא הייתה לי כוונה להגיע לכאן, נפלתי פנימה במקרה, אך כמובן אני שמחה לפגוש

אותך".

התשובה סיפקה את הצפרדע הירוקה, אך היא רצתה לדעת יותר על הקרפדה החדשה.

"מאיפה את?"

"אני מהים."

"הים? מה זה? כמה גדול הוא? האם הוא גדול כבאר שלי?" שאלה הצפרדע תוך כדי ניתור מצד אחד

עד הצד השני.

"יקירתי", ענתה הקרפדה הזרה בחיוך," איך את משווה את הים עם הבאר הקטנה שלך?"

קפצה הצפרדע הירוקה קפיצה נוספת ושאלה: "האם הים שלך גדול כקפיצה הזו?"

"איזה שטויות להשוות את הים לבאר שלך ! הים גדול עשרות אלפי מונים מהבאר שלך".

"לא, לא יכול להיות, אין דבר גדול יותר מהבאר שלי", פסקה הצפרדע נחרצות, "את משקרת, אני

לא מאמינה לך".

"אה, זה בגלל שמעולם לא ראית את הים. בואי איתי, אראה לך את הים ואז תדעי אם אני דוברת

אמת".

"כמובן, לא אלך אתך, לא יכול להיות שאת ישרה. כעת, פני בבקשה את הבאר!"

ראתה הקרפדה מין הים שאין טעם להתווכח עם הצפרדע השוטה, וכך עזבה את המקום.

צחקה הצפרדע הירוקה לעצמה ואמרה: " אה ! אה ! היא חשבה שתוכל לשטות בי.

אני יודעת ששום דבר לא יכול להיות גדול יותר מהבאר שלי".

ושוב בניתור אחד קפצה מצד אחד לצד השני.

מוסר השכל: אם נעז לצאת מ"אזור הנוחות" שלנו, נוכל לגלות עולם גדול ועשיר יותר, שמלא בהמון אפשרויות, חוויות והתנסויות רבות, מעבר לכל דמיון.