לאחל רע למישהו אחר

לא ידוע

יום אחד נכנס יוסי הביתה כשהוא בועט ברצפה, צועק ומאוד לא שקט. אבא שלו קרא לו, והוא המשיך בשלו, עד שסיפר: "אני מתפוצץ ! דני עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! נמאס לי ממנו ואני מאחל לו את כל הרע שבעולם!" בא לי לכסח אותו פעם אחת במכות, שיבין למה הוא גורם"

אבא של יוסי, איש פשוט אבל מלא חכמה, הקשיב בשלווה לבנו, שהמשיך לספר: 'דני השפיל אותי מול כל הילדים בכיתה, ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!" 

האבא המשיך להקשיב, ואז, ניגש והביא מפינת הגינה שק מלא פחם, והציע ליוסי:" אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? תדמיין שזה דני, ותזרוק עליו את כל הפחמים עד החתיכה האחרונה. כשתסיים אני אבוא לראות איך זה יצא". 

הילד התחיל במשחק הנקמה שלו, וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה הייתה תלויה מעט רחוק, הצליח לפגוע רק עם חלק מהפחמים. 

האב חזר ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?" "אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע עם חלק מהפחמים בחולצה".

האבא לקח את ידו ואמר: "בוא, אני רוצה להראות לך משהו", הוא הוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו. 

האבא אמר: "כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר. כשאנחנו מאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו בנו. כמה שנרצה או נוכל לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק שלנו".