2

מלכודת הרוחניות

מלכודת הרוחניות

פשוט לי עם רלי - מלכודת הרוחניותהאם אתם מחשיבים את עצמכם ל”אנשים רוחניים”?

מיהו “האדם הרוחני” ומה הציפיות שיש לנו מעצמנו או מאדם כזה להיות?

מה קורה כשפתאום, אחרי שנים של דרך רוחנית, הכול מתפרק ברגע? מה זה אומר? מה עושים?

נתקלתי לאחרונה בכמה שיקופים בהם צפיתי באנשים, שנחשבים בעולם הרוחני ל”מורי דרך”, כאלה שעשו דרך ארוכה להשיל מסכות, לנהל את כפתורי ההפעלה של האגו ולשחרר תבניות ישנות של פחד. אנשים הנחשבים כ”רוחניים” ובעלי מודעות גבוהה, שרכשו ופיתחו יכולות וכישורים רבים גם להוביל וללמד אחרים. והנה, ברגע אחד של התמודדות מול מישהו שמתנגד להם – “נפילה”. השד הישן, לאחר שנים שכבר חשבו שאיננו, צץ ועולה במלוא העוצמה וגורם להתפרצות חסרת שליטה של התגוננות, כעס, העלבה ופגיעות. האגו, או “האני האישיותי”, תפס בעלות והיה בשיא עוצמתו. זה גרם לי לעצור ולהתבונן על מיהו “האדם הרוחני” ומה הציפיות שיש לנו מאדם כזה או יותר נכון מעצמנו.

מודה, ברגע שראיתי זאת, האגו שלי קפץ להגן עלי ואמר “הנה, מורים גדולים נופלים ברגע. את לעולם לא תוכלי להגיע למה שאת רוצה. זה לא אמיתי. נראה לך שמישהו עכשיו ירצה להגיע לאנשים כאלה. הם לא שווים באמת. זה הכול מסכה, אי-אפשר באמת להגיע להארה.” תפסתי את האגו שלי “על חם”, אמנם מנסה לגונן עלי, אך משתמש בפחדים כדי שלי לא יקרה כזה מצב, ומזהיר אותי שעדיף לא להמשיך בדרך זו. עצרתי אותו מיד ושמתי אותו בצד. ועכשיו, הקשבתי ל”אני האותנטי” שלי ובדקתי דרכו, מה זה באמת אומר.

אילו ציפיות יש לנו מ”אדם רוחני / מורה דרך רוחני”?

  • שיהיה מעבר לאגו. שיפעל רק מהלב, מאהבה וחמלה. שפחדים ורגשות “נמוכים” לא ינהלו אותו.
  • שיהיה לו אכפת מהאחר יותר מעצמו. במילים אחרות, שיהיה בנתינה לאחר מתוך כך, שרואה את צרכי האחר כצרכים שלו.
  • שיהיה מחובר לתודעת האחדות ואחד עם הכול – אין נפרדות. רואה את התמונה הכוללת של היקום.
  • מי שחי חיים בהם הכול פתוח ואפשרי – משוחרר מתבניות מגבילות, מהיאחזויות ומהגדרות של גבולות או משייכות ל… או בעלות על… – גם לא בזוגיות או רכוש.
  • צנוע, עניו ופשוט. בא בגובה העיניים.
  • מאוזן, שלו ורגוע – הכול כשורה בעולמו. שום דבר לא יכול לערער את שלוותו הפנימית.
  • בטוח בעצמו, אוהב ומקבל את עצמו ללא תנאי, ובכך מקבל את האחר ללא תנאי.
  • החומר, הכסף (אם בכלל) הם אמצעי בעבורו להגשמת ייעודו ולא המטרה.
  • בהודיה על ה”יש” ורואה כי הכוס מלאה בכל רגע נתון.
  • רואה בכל מה שהחיים מזמנים הזדמנות לצמיחה והתפתחות, ומקבל הכול באהבה.
  • מחובר לקולו הפנימי ומלווה בידיעה והדרכה גבוהה.
  • מחובר לחוקי הטבע והיקום ומכבד כל יצירה: אדם, בע”ח, צומח ודומם.
  • מגשים את שליחותו – יודע מי הוא באמת ולמה הוא כאן.
  • נמצא בהווה, לא מתעסק במה שהיה ולא בתסריטים של מה יהיה.
  • מלא אנרגיית חיים ולכן אינו חולה.
  • כל התשובות נמצאות בידיו -רואה את פשטות החיים ואת הזרימה. אין מורכבות.
  • רוצה רק להיטיב עם עצמו, עם האחר, הקהילה, הסביבה והעולם.
  • שמח ומאושר בחלקו.

וכמובן יש עוד ועוד ציפיות. נשמע נפלא, לא? מי לא רוצה? זה נשמע ממש נירוונה, להגיע להארה, לגן העדן בו נחווה שקט פנימי, שלווה, אהבה אינסופית, אחדות עם עצמנו ועם היקום. נהייה שלמים ומאוזנים. כולנו רוצים להגיע לשם, כן, גם אתם! עצם זה שאתם קוראים מאמר זה פירושו, שאתם  הולכים את דרך המודעות וההתפתחות, אחרת לא הייתם פותחים לקרוא אותו.

“הנפילה” ו”מבחני אמת”

אז אחרי שהבנו לאן אנו שואפים להגיע ומה הציפיות ממי שהולך בדרך הרוחנית, ובעיקר ממי שנחשב כ”מורה דרך רוחני”, עולה השאלה: האם אפשרי שברגע אחד הכול יתמוטט? או כפי שתלמידה בקורס שלי שאלה בשיעור האחרון: מה, אפשר אחרי שעשינו, ריפאנו, שחררנו, צמחנו, אפשרנו והגענו למקום אחר עם עצמנו לחזור אחורה? זה קצת מרתיע, לא?

השאלה עולה כי יש לנו ציפייה ממי שנחשב מורה רוחני, ועוד יותר גרוע, ציפייה בעיקר מעצמנו שעושים דרך של צמיחה רוחנית, שלאחר שריפאנו מקומות כואבים, לאחר שהשלנו מסכות וקליפות של ה”אני האישיותי”, של האגו, ונתנו ל”אני האותנטי” של מי שאנו באמת להיות; לאחר שהפסקנו לרָצות והתחלנו להיות בהקשבה לרצונות האמתיים שלנו, שלא “ניפול” בחזרה לתבניות הישנות או ל”כפתורי ההפעלה” של האגו שלנו.

אז, זהו, שזה כן יכול לקרות.

ארז לב ארי – אנה אפנה

 

כולנו עושים דרך, דרך של התפתחות ולדרך יש תנועה. ברוב הזמן, התנועה היא כלפי מעלה במעלה ספירלת ההתפתחות שלנו. בדרך זו, אנו משילים מסכות, הגנות, שיריונים שעטינו עלינו בגלל פחדי האגו, של האישיות שלנו, שנכוותה בהתנסויות החיים. ככל שנתמיד בדרך, נרגיש עם הזמן שאנו יותר אמיתיים, אותנטיים, פתוחים ושלמים יותר עם עצמנו ועם אחרים. תוך כדי צמיחה זו, החיים מזמנים לנו “מבחני אמת” . רגעים שבהם ניתנת לנו ההזדמנות לבדוק האם באמת השלתי את המסכות? האם באמת כפתורי הפחד של האגו כבר לא שולטים בי? האם ריפאתי את המקומות הכואבים שבי? או שיש עוד מה לשחרר.

רגע של “נפילה” זה הוא לא באמת נפילה אלא “בוחן דרך”.

החיים מזמנים לנו לדייק עוד יותר את עצמנו, שאם נסכים באמת להתבונן נוכל לקבל:

א. הזדמנות להתפקח מאשליית “האדם הרוחני” – פה דרוש הרבה אומץ להתבונן האם באמת עשינו דרך רוחנית או שרק עטינו על עצמנו עוד מסכה, עוד הגדרה שנתלינו בה וקראנו לה “אני אדם רוחני”. דרך “נפילה” זו, אנו מגלים שחיינו באשליה, ושהאגו ניהל אותנו גם כאן. שאנו בעצם, בשם “הרוחניות”, מנסים לשלוט באחרים, להרגיש יותר טוב עם עצמנו בהשוואה לאחרים ומונעים מרצון להוכיח הישגים ותוצאות, במקום לשים דגש על השליחות והערך.

אלה האנשים שאנו קולטים, שאולי התחילו דרכם כאנשים רוחניים, אך מהר מאוד “השתן עלה להם לראש” והאגו שם להם מסכה ומנהל אותם בשם “הרוחניות”. הם יצטיירו כאנשים שיודעים הכול, שאין להם מה ללמוד או שאין מה לחדש להם ומה שיש להם להציע זה הכי טוב. אין להם חולשות או פחדים ומזמן איבדו את הצניעות וגובה העיניים. למפתיע, למרות היותם אנשים מודעים, לא כולם מודעים שזה מה שקורה להם, עד שמתרחשת “נפילה” (גם אז, הם לא תמיד מוכנים להתבונן). פה ממש לא קל להסתכל במראה ולומר, סטינו מהדרך, בואו נתקן. האומץ להודות ולשנות מאפשר את החזרה לדרך הלב.

ב. הזדמנות לדיוק “הצמיחה הרוחנית” – לאחר שעשינו כברת דרך רוחנית מדהימה ונפלאה של צמיחה והתפתחות אותנטית, החיים מזמנים “אבן בוחן”, רגע שמכאיב באמת, במיוחד אם חלפו שנים מאז שדפוסי העבר צצו. רגע זה מרגיש כמו “נפילה” בחזרה לבור שממנו יצאנו. פתאום ביקורת ושיפוט עצמי, חולשה ופחד חודרים לתודעה ומעלים את השאלה: האם איבדתי את כל הדרך שעשיתי עד כה? האם לא באמת התפתחתי והפכתי להיות אדם יותר מואר, יותר רוחני, יותר מודע, יותר אני?

זהו רגע אותנטי של פחד וכאב ואפילו של בושה, במיוחד אם מישהו גם ראה אותי ברגע כזה של “נפילה”. מה זה אומר עכשיו? כבר לא יאמינו בי? יחשבו שאני מזויף? שהעמדתי פנים עד עכשיו? שאני לא שווה כלום? זה מעורר את פחדי הנטישה והדחייה והפחד שלא יאהבו אותי. בחינה אמיתית של עצמי, שאם נאפשר התבוננות אמיתית, נוכל רק לצמוח דרכה ולשחרר עוד תבניות לקראת צמיחה מואצת יותר.

תחשבו על כך שכאשר אנו “נזירים” שחיים בין “נזירים”, אנשים עם תדר דומה לשלנו, רוחני בין רוחניים, קל לנו להיות “באור ואהבה” כל הזמן. המבחן האמיתי הוא כשאנו יוצאים ממרחב “הבטחון” שלנו למרחב שבו התדרים שונים. האם עדיין נישאר באיזון? זהו “מבחן האמת” שלנו המאיר לנו זרקור למה עלינו עוד לרפא, כדי להישאר נאמנים למי שאנו ולא ללכת לאיבוד. זהו רגע מבורך של דיוק למרות הכאב.

אז מה עושים כשזה קורה?

  1. זה קורה לכולם. להבין, שגם למורים הכי גדולים, שריפאו את המקומות הכי כואבים, שחררו דפוסים ותבניות חוסמות, שחשפו את עצמם ערום ועריה, עוד צצים מקומות נסתרים או גלויים או רגשות “נמוכים”, שיש עוד לרפא ולשחרר. מי שלא מודה בזה, חי ב”אשליית הרוחניות”. כולנו כאן בדרך, “מודעות זה לא יעד, זה תהליך אינסופי של למידה”.
  2. לקבל, ש”נפילה” כזו, לא גוזלת מאתנו את כל אשר השגנו, את מי שצמחנו להיות. היא לא לוקחת מאתנו את הידע, הכלים והיכולות שלנו לעזור לעצמנו ולאחרים. זו רק הזדמנות להתבונן ולהבין שיש לנו אגו, ספקות ופחדים שעוד מנהלים אותנו ושיש עוד מה לשחרר.
  3. דווקא ההסכמה לפגוש את מה שקרה, לחשוף וש”יראו לנו” משאיר אותנו באותנטיות, באמת שלנו, בצמיחה ומאפשר לנו לקבל את כל חלקינו באהבה. דווקא הפחד, או החשש להראות חולשה, פגיעות, כאב, חוסר ידיעה, איבוד שליטה או לחוש רגשות “נמוכים” מאפשר לאגו לחזור ולשלוט בנו, ואז אנו עלולים “ליפול” לחיים של מסכות ולחיות באשליה.

אחרי ששמתי את האגו שלי בצד והתבוננתי באמת על “הנפילה” של אותו “מורה רוחני”, לבי נפתח אליו ויכולתי לאהוב אותו דווקא ברגעי החולשה שלו, בתוך הכאב והבושה שחש, בלפגוש את התבנית הישנה שמוכרת לו. מה שאפשר גם לי לקבל יותר את רגעי החולשה שלי.

  1. לזהות מה נמצא בתוכנו שעוד יש לרפא, לחקור, לנהל איתו דיאלוג, להרגיש ולשחרר. לבקש עזרה מחבר, מטפל, מאמן אם קשה לנו לעשות זאת לבד.
  2. להמשיך את דרכינו המודעת לצמיחה מואצת ואותנטית. כי בד”כ אחרי “נפילה” כזו, ישנו דיוק גבוה יותר וצמיחה מואצת.

זכרו, בצמיחה רוחנית אין הכוונה שהלב פתוח כל הזמן ויש אושר עילאי בכל רגע נתון. אי אפשר למדוט כל היום. יהיו רגעים שהקשר לעצמי הגבוה יתרופף וייחלש ורגעים שהחיבור חזק ביותר. פחדים ישנים ודאגות יצוצו מהעבר, אך רגעים אלה ימשכו זמן קצר יותר ויותר. נעבור דרך מצבים אלה מהר יותר. תחושות תכופות יותר של בהירות, של מטרה וכיוון יגדלו. היכולת לטפח את עצמכם ולשרת אחרים יגבר!

מזמינה אתכם באהבה לדרך של צמיחה מודעת והתפתחות רוחנית מואצת לחיזוק הקשר עם “האני האותנטי” שלכם, עם האינטואיציה שלכם, ולהצטרף אלי לקורס הקרוב של “פשוט לתקשר פשוט” לאומנות התקשור(ת) וההתפתחות המודעת ולהאצת הדרך הרוחנית שלכם – לחצו כאן לפרטים נוספים.

לחיי הצמיחה הרוחנית!

תודה שנכחתם בסבלנות ובהכלה של ידע זה.

אם אהבתם – אשמח ללייק ו/או לשיתוף,

ואם אתם רוצים לחוות דעה,

אשמח לתגובות/הארות/פרגון שלכם

שלכם באהבה,

רלי וורן

נא ללחוץ כאן כדי להגיב להלן 2 תגובות
פרח - 3 באוגוסט 2016

רלי אהובה
אהבתי את הכתוב
הענקת לי תחושה של אני בבית .
חזרתי לנקודת המרכז שלי .
ללא ספק אקרא שוב את הכתוב
יד המון תובנות
למידה
אהבה
ומידת הכלה
תודה שאת כאן
אוהבת
פרח

הגיבי
    רלי
    רלי - 3 באוגוסט 2016

    פרח יקרה,
    תודה על מילותייך המרגשות.
    שמחה שהמאמר הדהד ונגע.
    אכן, מוטל עלינו להיות בהקשבה מלאה למניעים בדרכנו
    ולוודא שאכן אנו פועלים באותנטיות ומתוך המרכז של עצמנו
    ולהבין ושאין מושלמות אלא שלמות של העשייה וההליכה שבדרך.
    ברכות של אהבה ואור לעשייתך הברוכה.
    אוהבת

    הגיבי

הגיבי

הגדלת טקסט
ניגודיות